<h1>ארחות חיים הלכ' טרפות סימן ל"א</h1>
<h2>דף ט.</h2>
מי (שקרע בהמה) [ששחט בהמה וקרע את הבטן] וקודם שיבדוק הריאה בא זאב או כלב או גוי ונטל אותה והלך לו הרי זו מותרת ואין אומ' שמא נקובה היתה הריאה או דבוקה שבחזקת היתר היא אחר שנשחטה כראוי עד שיודע לך במה נטרפה כמו שביארנו וכמו שאין חוששין לקרום של מוח או שדרה או גולגלת וכיוצא בהן כך אין חוששין לריאה שאבדה ואין בזה מנהג. בא הגוי או הישראל והוציא הריאה קודם שתבדק והרי היא קיימת נופחין אותה ואע"פ שאין אנו יודעין אם היו שם צמחי אם לא מפני פשוט המנהג. ויש חולקין על זה בריאת שוורים גדולים או בשל כבשים לפי שמצוי בהן טרפות תמיד בריאה ואוסרי' אותה אם נטלה בלא בדיקה וכן נמי דעת הר"י והר"ף ז"ל אפילו בדיעבד טריפה גם לפי שאין אנו בקיאין עתה לבדוק אי עולה בנפיחה כראוי אמנם בגדיים ובטלאים שאין טרפות מצוי בהן הולכין אחר הרוב ומותרים וכן כתב הר"י מקורביל והבעל התרומה [התיר] בדיעבד והר"ש ז"ל פירש דאפילו בבהמה גדולה אם לא בדק אין לחוש וכשרה דהא קיימא לן כרב הונא דאמר (חולין ט' ע"א) נשחטה בחזקת התר עומדת וכו' ועוד דהלכה למשה מסיני דאזלינן בתר רובא אך אין מפרסמין הדבר אלא לצנועים ע"כ.
<h2>דף מח.</h2>
כתב הר' שמחה מויטרי כך ראיתי בתשובת הגאונים ז"ל כל טבח שמכניס ידו לבהמה אם פרשה שום סרכא ואינו יודע אם היתה רירא או סירכא מוציא הריאה לחוץ ובודקה אם היתה סרכא ימצא ראשה בריאה או בדופן ואם לאו רירא הוא וכשרה. ודפני הריאה הסרוכים בקנה הלב אם דבוק מעיקר הלב ובא עד למטה כשרה ואי מפצלת קמעא ודאי סריכא ופסולה ע"כ.
כתוב בתשובת הגאונים פעם אחת נכנסו מר רב יצחק גאון ומר אבימי וכמה גאונים ותלמידיהם עמהן אצל מר יעקב ואמרו לו שמענו עליך שאתה מתיר הלב הסרוך לריאה לפרוק ולנפח וכשר ואמר להם חס ושלום לא כך אני מתיר אלא פעמים שמתוך שומן הלב ושומן הבהמה נסרך לאונות ולאומות ולעינוניתא דורדא והתרתי לאחוז בקנה ולנענע יפה שלשה או ארבעה פעמים אם תנתק הסרכא מאיליה אני מתירה אבל לפרק ביד לא התרתי והסכימו עמו כל החבורה והורו כן לכל ישראל ע"כ. ומצאתי כתוב בשם הרב ברצלוני ז"ל ששלחו הגאונים למר יהודה ז"ל ושמענו עליך שאתה מתיר אונא [הסרוכה] לטרפשא דלבא. והשיב הרב ז"ל ח"ו אך כמה ריאות יש שהאונות דבוקות בחלב שבטרפשא דלבא ואנו מפרקין אותו שומן מן האונא ולא מצאנו שום סרכא ובזה אני מתיר ומכשיר והודו לו הגאונים. ואומר אני שלא לכל אדם אמרו כי מאן חכים למעבד הכי אלא מר יהודאי דגברא רבא הוא ונזהר לדקדק ולראות שלא יהא באותו דבקות סרכא והכא להורות כן יתכן לעשות בה נפיחה אח"כ ע"כ.
